כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חצטוראן ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב מבוטחת התובעת בתאונה נשוא התביעה, בה היו מעורבים רכב התובעת ואוטובוס הנתבעים.

נסיבות התאונה, אינן שנויות במחלוקת. אין גם מחלוקת שהאחריות לתאונה רובצת על נהג האוטובוס; המחלוקת היא לעניין קיומו או היעדרו של אשם תורם לנהגת רכב התובעת. טענת הנתבעים היא שיש לייחס לנהגת רכב התובעת אשם תורם בשיעור של 10%. וזה פירוט הדברים.

התאונה אירעה סמוך ל"גן העיר" בתל אביב, כאשר רכב התובעת עצר בתחום תחנת האוטובוס כדי להוריד נוסע, ובעודו עוצר פגע בו האוטובוס. מחלוקת נפלה בין הנהגים לעניין מיקום עצירת רכב התובעת ולעניין עיתוי הפגיעה. נהגת רכב התובעת העידה שהיא עצרה רכבה מעט לפני תחנת האוטובוס, והאוטובוס פגע בה עת נכנס לתחנה. נהג האוטובוס העיד שרכב התובעת עמד בתחום התחנה, על כן הוא נאלץ להיכנס לתחנה כשהאוטובוס מצוי בזווית ביחס למדרכה, והפגיעה ברכב התובעת אירעה שעה שהאוטובוס החל לצאת מהתחנה.

במחלוקת העובדתית בין שני הנהגים, אני מעדיפה את עדות נהג האוטובוס. התרשמתי שנהגת רכב התובעת אינה זוכרת בבירור את מכלול הפרטים, והיא עצמה העידה שחלפו 3 שנים, והיא בטוחה רק ב – 99%. עדות נהג האוטובוס גם תאמה לאמור בהודעתו הכתובה, ואילו פרטים רבים בעדות נהגת רכב התובעת, אינם מופיעים בהודעתה הכתובה.

לאור האמור, אני קובעת שרכב התובעת עמד בתחום תחנת האוטובוס, במקום האסור אף לעצירה, דבר זה לא איפשר לאוטובוס להיכנס כראוי תחנה, ובעת היציאה מהתחנה, פגע האוטובוס ברכב העומד.

מכאן לשאלת האשם התורם. טוענים הנתבעים כי רכב התובעת עמד, בניגוד לחוק, בתחום תחנת אוטובוס והיווה הפרעה לתנועה. בנסיבות אלו, ואף שעיקר האחריות לתאונה רובצת על נהג האוטובוס, יש לייחס אשם תורם לנהגת רכב התובעת בשיעור של 10% לפחות.

אינני מקבלת טענה זו. מעדות נהג האוטובוס עולה שהוא הבחין ברכב התובעת עוצר בתחנה, עוד טרם נכנס אליה. עוד עולה שהפגיעה ברכב התובעת אירעה לאחר שהאוטובוס יצא מהתחנה, היינו במהירות אפס. בנסיבות אלו, לא ברור מדוע אירעה הפגיעה. ואכן, נהג האוטובוס לא הבהיר בעדותו על שום מה פגע ברכב התובעת ומדוע הוא לא יכול היה להמשיך בנסיעה מבלי לפגוע ברכב. אכן כן, רכב התובעת עמד במקום אסור והיווה הפרעה של ממש לתנועת האוטובוסים. עם זאת, אין בכך כדי להתיר פגיעה בו, ואין בכך, כשלעצמו, כדי להצדיק ייחוס אשם עצמי תורם לקרות הנזק. אם רכב התובעת עצר במקום אסור, ניתן לרשום לו דו"ח תנועה, ניתן לגרור את הרכב המפריע, או ליתן את המענה המשפטי הנכון. אין בכך כדי לבסס טענה לאשם תורם, והכל, כאמור, משלא הובהר מדוע לא נמנעה הפגיעה.

לאור האמור מלוא האחריות לתאונה רובצת על הנתבעים. על כן אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך של 3,540 ₪ צמוד מיום 10.10.07 ועד לתשלום בפועל. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

בהתחשב בכך שרכב התובעת עצר במקום אסור, ועל מנת להבהיר את חומרת הדבר, איני עושה צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו, ובשכ"ט ב"כ.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י' אב תשע"ב, 29 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: